כמה טוב אתה מכיר מוזיקה?? (חֵלֶק 2)

אה, לצערי זה לא בסדר.

Frank Sinatra schenkte Marilyn Monroe im November 1960 einen Hund , den sie Mafia Honey, kurz Maf, taufte, wohl auch in Anspielung auf die Gerüchte zur Verbindung von Sinatra zur Mafia. Marilyn Monroe und Frank Sinatra hatten eine enge Beziehung, die von einer intensiven Freundschaft bis hin zu einer möglichen romantischen Verbindung reichte. Es gab Gerüchte über einen Heiratsantrag von Sinatra an Monroe, den Monroe aber ablehnte. Fakt ist, dass sie kurz danach den Schriftsteller Arthur Miller heiratete.

Zeichen der musikalischen Notation über einer Note oder einer Pause, die dadurch auf eine nicht genau festgelegte Zeit verlängert wird 𝄐

פרנץ פיטר שוברט היה מלחין אוסטרי. אמנם פרנץ שוברט כבר היה בגיל של 31 מת לפני שנים, הוא הותיר אחריו גוף עבודה עשיר ומגוון. לא היו לו כל כך הרבה מעריצים במהלך חייו. סיבה מרכזית לכך הייתה, שהוא עצמו לא חיפש פרסום ובניגוד למוצרט ובטהובן 1827 יכול היה לשכנע חבריו להשתתף בקונצרט משלו, שהפך אז להצלחה גדולה. כיום אין עוררין על מעמדו של שוברט כנציג מצטיין של הרומנטיקה הקדומה.

גן הלייואן או האגס היה האקדמיה המלכותית הידועה הראשונה לאמנויות הבמה ולמוזיקה בסין. זה היה במהלך ה שושלת טאנג פון קייזר שואנזאנג (712-755) נוסדה ומהווה דוגמה לאקדמיה מוסדית מוקדמת לאמנויות הבמה ולמוזיקה.

Ein Klavier hat in der Regel 88 Tasten. Diese umfassen 52 weiße und 36 schwarze Tasten, die eine Reichweite von 7 1/4 Oktaven abdecken. Das Piano, das Bartolomeo Cristofori ursprünglich in Italien erfand, hatte nur 54 Tasten. Um 1890 setzte sich die moderne Klaviatur mit 88 Tasten für 7¼ Oktaven durch (von 2C bis C5; 27,5 Hz bis 4.186 Hz*). Das menschliche Ohr kann Frequenzen im Bereich von ungefähr 20 Hz bis 20.000 Hz wahrnehmen, aber die Obergrenze, die das Gehirn noch bewusst unterscheiden kann, liegt bei etwa 4.000 Hz. Selbst wenn also die Klaviatur erweitert würde, indem das Piano mehr Tasten bekommt, wären die zusätzlichen Töne im Bassbereich nur noch ein dumpfes Poltern.

4′33″ (englisch four minutes, thirty-three seconds oder four thirty-three, דויטש: „Vier Minuten dreiunddreißig [Sekunden]“) ist ein 1952 entstandenes „stilles“ Musikstück in drei Sätzen des amerikanischen Avantgarde-Komponisten John Cage. Da während der gesamten Spieldauer der Komposition kein einziger Ton gespielt wird, stellt ihre Aufführung die gängige Auffassung von Musik in Frage. 4′33″ wurde so zu einem Schlüsselwerk der Neuen Musik und regt dabei Zuhörer wie Komponisten und Interpretengleichermaßen zum Nachdenken über Musik und Stille an.