על האופרה, מוות וינה

הסופרן ואישת התרבות פטרישיה טרוחאנו גרנדוס בשיחה עם הלמוט ברג בטלוויזיה Donau_Kanal

היא מדברת על זה בראיון, איך הקריירה האמנותית שלה אפשרה לה, לגלות ולבטא סגנונות שירה שונים - מאופרה ועד לעומק הרגשי של שירים מקסיקנים. ברג וטרויאנו דיברו גם על חשיבותן של מסורות תרבותיות כמו דיה דה לוס מוארטוס, פסטיבל, שהיא נושאת בליבה.

טרוחאנו לא רק מדברת על הדמיון והניגוד בין אוסטריה למקסיקו אלא גם על איך היא מצאה השראה ואנשים נפלאים כאן בוינה, המעשירים ומלווים את דרכה כאמנית.
לימוד השפה הגרמנית והשקעת עצמי בתרבות האוסטרית היו לפעמים אתגר אך יחד עם זאת חוויה ערכית ומעשירה, שעזר לה, ליצור קשר עמוק יותר עם הסביבה שלהם והקהל שלהם.

אופרה היא יותר מסתם מוזיקה, שמוצג על הבמה - זה תיאטרון, מראה של הקיום האנושי. בשום צורת אמנות אחרת לא מתמזגים צליל ודרמה כל כך הדוק, הרגשות באים לידי ביטוי בצורה כל כך ישירה: אַהֲבָה, כְּאֵב, קִנְאָה, טוד, לְקַווֹת. הַכֹּל, על מה החיים, מוצא את מקומו באופרה.

בראיון השיחה עם הלמוט ברג חלק 1

למידע נוסף, ראה patriciatrujano.com
הקישור לראיון המקורי ניתן למצוא כאן דונאו_תעלת טלוויזיה

דמויות אופרה לרוב גדולות מהחיים, אבל הקונפליקטים שלהם הם אנושיים עמוקים. כשויולטה נכנסהלה טרוויאטה נלחמת על אהבתה, כשכרמן מגנה על החופש שלה או כשווזק מתפרק תחת לחץ העולם - אז אנחנו רואים את עצמנו בסיפורים שלהם. האופרה מראה לנו, כמה גדולות יכולות הרגשות להגיע, שאנו מסתירים לעתים קרובות בחיי היומיום.

בראיון השיחה עם הלמוט ברג חלק 2

בראיון גם פטרישיה מקבילה בין התרבות המקסיקנית והאוסטרית.

וינה - עיר המוזיקה, של פאר ושל העבר - נושא בליבו התרבותי קשר עמוק לשני נושאים מרכזיים: האופרה והמוות. שני המוטיבים הללו לא רק מחלחלים להיסטוריה של העיר, אך בצורת הביטוי האמנותית שלהם הם מתמזגים לתמונת קול תרבותית ייחודית.

פטרישיה טרוחאנו מספרת על תחילת הקריירה שלה במקסיקו ועל תוכניותיה לעתיד.
האופרה בוינה היא לא רק בידור, אלא מראה של הנשמה. עובד כמו של מוצרטדון ג'ובאני, ורדילה טרוויאטה או של שטראוססלומה לפנות לאהבה, אשמה ומוות בכוח רגשי אחד, שכבש את הקהל במשך מאות שנים. בשום עיר אחרת החיבור בין ביטוי מוזיקלי לשאלות קיומיות מורגש בצורה אינטנסיבית כמו כאן - שבה לא רק מפחדים מהמוות, אבל מחובק מבחינה אסתטית.

בתרבות המקסיקנית ה “יום המתים” עמדה מאוד מרכזית, למוזיקה יש כאן תפקיד מרכזי. לידר, אֵיך “הבכיין” זכה לתהילה גדולה ברחבי העולם.

פטרישיה טרויאנו מספרת על אהבתה לשירים מקסיקניים וכיצד העולמות הללו משתנים, זו של מוזיקה קלה וזו של מוזיקה רצינית, אין צורך לראות בו סתירה וניתן לגשר עליה.