המלחין ממינכן קרל אורף לא היה חבר. אִם בית ספר בווינה שם מודרני (מדי פעם גם בית ספר וינאי שני, בית ספר וינאי חדש אוֹ בית הספר האטונלי של וינה נִקרָא) בהיסטוריה של המוזיקה הוא סובב סביב ארנולד שנברג (בגלל זה בית ספר שנברג נִקרָא) בתחילתו של 20. מעגל המלחינים שצמח בוינה במאה ה-19, שהייתה לה השפעה משמעותית על התפתחות המוזיקה החדשה.
בנוסף לשונברג, המעגל הפנימי שלו כלל גם את שני תלמידיו אלבן ברג ואנטון וברן, כבוי 1904 לקח ממנו שיעורים (מאוחר יותר הצטרפו אליהם תלמידי שנברג ואחרים). לאחר שלב של אטונאליות חופשית (רָחוֹק 1908) שנברג פיתח את מה שנקרא טכניקת שנים עשר הגוונים בתחילת שנות ה-20, שתלמידיו השתלטו ושינו ופיתחו באופן עצמאי. שנברג היה בדעה, שרק מצא מוזיקה בת שנים-עשר גוונים ולא המציא אותה, כי לדעתו זה תמיד היה קיים, אבל זה התגלה רק על ידו.
המלחין ממינכן קרל אורף לא היה חבר. אִם בית ספר בווינה שם מודרני (מדי פעם גם בית ספר וינאי שני, בית ספר וינאי חדש אוֹ בית הספר האטונלי של וינה נִקרָא) בהיסטוריה של המוזיקה הוא סובב סביב ארנולד שנברג (בגלל זה בית ספר שנברג נִקרָא) בתחילתו של 20. מעגל המלחינים שצמח בוינה במאה ה-19, שהייתה לה השפעה משמעותית על התפתחות המוזיקה החדשה.
בנוסף לשונברג, המעגל הפנימי שלו כלל גם את שני תלמידיו אלבן ברג ואנטון וברן, כבוי 1904 לקח ממנו שיעורים (מאוחר יותר הצטרפו אליהם תלמידי שנברג ואחרים). לאחר שלב של אטונאליות חופשית (רָחוֹק 1908) שנברג פיתח את מה שנקרא טכניקת שנים עשר הגוונים בתחילת שנות ה-20, שתלמידיו השתלטו ושינו ופיתחו באופן עצמאי. שנברג היה בדעה, שרק מצא מוזיקה בת שנים-עשר גוונים ולא המציא אותה, כי לדעתו זה תמיד היה קיים, אבל זה התגלה רק על ידו.
